פסק-דין בתיק ב"ל 4694-11-10

1.         לפני ערעור על החלטת ועדת העררים לניידות מיום 19.9.10 (להלן - הוועדה).

2.         ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.         המערער, יליד 1946, מוגבל בניידות ומשתמש בכיסא גלגלים. המערער סובל ממגוון ליקויים רפואיים. למערער נעשתה החלפה מלאה של פרקי ירך ימין ושמאל,  וקיבוע של עמוד שדרה מותני וצווארי. כמו כן המערער סובל משיתוק השוק הימני, צניחה של כף רגל ימין, נוירופתיה סוכרתית של כף רגל שמאל, שחיקת סחוס בברכיים ועוד.

ב.         המערער מוכר כמוגבל בניידות, ונכותו נקבעה לאורך שנים על ידי הוועדות הרפואיות לניידות, כדלקמן:

1.         וועדה מחוזית מיום 3.11.04 - 70% לפי סעיף ו(ב)(3) להסכם בדבר גמלת ניידות שבין ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי מיום 1.6.1977 (להלן - הסכם הניידות);

2.         ועדת ערר מיום 19.9.05 - 70% לפי סעיף ו(ב)(3) להסכם הניידות;

3.         ועדה מחוזית מיום 19.6.06 - 82% לפי סעיף ו(ב)(3)+א(4) חלקי;

4.         ועדת ערר מיום 31.8.06 - 85% לפי סעיף ו(ב)(3)+א(5).

ג.          המערער פנה למשיב בתביעה להחמרה, וביום 2.8.10 קבעה הוועדה המחוזית לניידות למערער מוגבלות בניידות בשיעור 85% לפי סעיף ו(ב)(3) ו- א(5) להסכם הניידות.

ד.         על החלטה זו הגיש המשיב ערר לועדת העררים. החלטת הוועדה מושא ערעור זה ניתנה, כאמור, ביום 19.9.10. בהחלטתה קבעה הוועדה כי המערער מוגבל בניידות בשיעור 40% בלבד לפי סעיף א(5) חלקי להסכם הניידות.

3.         אלה טענותיו העיקריות של המערער:

א.         ערר המשיב התמקד בעניין כיסא הגלגלים בלבד, ולא נגע לסעיפי הליקוי. על כן טעתה הוועדה עת דנה מחדש בסעיפי הליקוי שנקבעו למערער, מבלי ליתן לו אפשרות להתגונן מפני ההפחתה באחוזי המוגבלות.

ב.         הוועדה שגתה עת התעלמה מהעובדה שלמערער הוחלפו פרקי שתי הירכיים. משכך, ממצאים אלו ניתנים ליישום לפי סעיף ו(ב)(3) לתוספת.

ג.          הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים שעמדו לפניה, לרבות חוות דעת של ד"ר אלכס שפירא.

ד.         הוועדה התעלמה מהתחלואים הנוירולוגים של המערער, ולא קבעה בגינם מוגבלות בניידות.

ה.         הוועדה אמנם ציינה שהמערער סובל מניורופתיה סוכרתית של כף רגל שמאל, וכי עבר קיבוע עמוד שדרה מותני וצווארי, אך לא העניקה לו אחוזי מוגבלות בניידות בגין נכויות אלה.

4.         עיקר טענות המשיב הן אלה:

א.         סמכות הוועדה לעררים רחבה, והיא אינה מוגבלת לטענות שהועלו בערר בלבד. לא היה מקום להזהיר את המערער מפני האפשרות שיופחתו אחוזי המוגבלות בניידות, שכן הוועדה התכנסה מכוח ערר המשיב.

ב.         יש לקרוא את סעיף ו(ב)(3) להסכם הניידות יחד עם סעיף ו(ב)(1), המחייב קביעה בדבר התרופפות המפרק כתנאי ליישום הסעיף. משקבעה הוועדה כי לא חלה התרופפות בפרקי הירכיים, לא היה מקום ליישם את סעיף ו(ב)(3).